1.כל האולימפיאדה הפכה לקרניבל לברזילאים עם הפנדל של ניימר

(ניימר בוכה. מדינה שלמה בוכה איתו. למה בכיות במקום צחוקים? כי ככה הם הברזילאים האלה)

 מדליית זהב אולימפית ראשונה בכדורגל גברים לבראזיל!!!

(הכדור של ניימר מפרפר ברשת)

(שוער בראזיל הראשון שבא לברכו. אחריו עוד איזה 20 עשו ערימת אדם צורחת, צוחקת, ובוכה – הכל בעת ובעונה אחת)

ניימר בכה. אנדרסון (שהחמיץ פעמיים מול שוער גרמניה!) בכה. המאמן בכה. עוזרת הבית בכתה. 80,000 במארקאנה (אולי יותר; אין לי מושג) בכו. השוטרים בכו. ראש הממשלה בכה. הכלבים בכו. הזונות בכו. השוער (שעצר את הפנדל החמישי ושמר את הכדור תחת הגופייה שלו) בכה. צלמי הטלוויזיה בכו. השדר באיצטדיון פרץ בבכי. כל המדינה בכתה.

בראזיל ניצחה בפנדלים 4-5 אחרי משחק של 1-1 משער נפלא ששיפשף את החיבורים מבעיטת עונש של ניימר – בעיטה טובה מזו מ-20 מטרים לא יכולה להיות – ואז שער שוויון מצויין גרמני.

בראזיל היתה הרבה יותר טובה מגרמניה. בחלקי משחק רבים היא הזכירה לי את בראזיל של 1970 שהיא היתה מה שהדרים-טים האמריקאית היתה ב-1992. קבוצה שהיה מג'יק במשחקה. אותו מג'יק ראיתי בהרבה חלקי משחק של הברזילאים, מג'יק שנעלם בשנים האחרונות בה בראזיל הפכה ל'עוד קבוצה'. הפעם ראיתי קבוצה עם פוטנציאל להפוך שוב לדבר הפנטסטי ביותר שיש בכדורגל, תואר שספרד וברצלונה לקחו מבראזיל.

הכדורגל חוזר למקום אליו הוא שייך. אני מקווה שתהיו כאן איתי עוד 10 שנים כדי שאוכל להוכיח לכם שהקבוצה הזאת רק מתחילה.

כל כך חששתי מהפנדלים כי הגרמנים כל כך מדוייקים, קרי רוח, ויודעים איך לנצח בפנדלים. הברזילאים? כל בועט הרגיש את משקל כל המדינה הענקית הזאת (בשטח היא כמעט בגודל ארה"ב, וללא אלסקה היא גדולה מארה"ב):

The United States measures about 3,717,811 square miles while Brazil is slightly smaller at about 3,286,486 square miles. Although most map projections understate the size of Brazil compared to the United States, the two countries are actually quite close in terms of total area

הייתי משוכנע שמישהו – מישהו מהברזילאים – יישבר מהמתח, ומהידע שמדינה שלמה תלוייה בבעיטה שלו. הוא – כל אחד מחמשת הבועטים – יכול לגרום לאושר והרגשה נפלאה של נצחון, רבנג' על הגרמנים, ותחושה שהיתה זו אחת מהאולימפיאדות הנהדרות מכולן, ואם לא בגלל שום דבר אחר אז בגלל היופי המהמם של ריו, וההתלהבות הנפלאה של תושביה שחיים ומתים עם כל שער בכדורגל וכל נקודה בכדורעף חופים, אבל מצד שני, החמצה אחת ומדינה שלמה נכנסת לדיפרסיה כפי שאף מדינה אחרת בעולם לא מושפעת כמוה.

ניימר, אחרי שכבש את השער הנפלא מבעיטת עונש, היה הבועט החמישי מיד אחרי ההחטאה הגרמנית בבעיטה החמישית. כל כך חששתי שהמתח והלחץ כבדים וגדולים מדי.

הוא ניגש בצעדים מדודים, נשק לכדור, נע לכיוון הכדור…נעצר…זז לשמאלו של הכדור…עשה שני צעדים…נעצר…ואז שלושה צעדים קלים, ובעיטה…

הוא בעט את הכדור בקלילות בצד השמאלי של השוער, כשהוא קודם מטעה אותו לנתר ימינה.

מדינה שלמה פרצה בהיסטריה כפי שרק בראזיל יכולה, ויודעת.

הייתי בריו (ובכל בראזיל) כמה פעמים. אני חושב שאני מכיר אותם. הם היו נותנים לכם את כל האולימפיאדה עבור השער האחרון מהפנדל החמישי של ניימר.

2. ניצחון אמריקאי ראשון ב-1,500 מאז …1908

 

Athlete	Time
Matthew Centrowitz Jr. United States	3:50.00
Taoufik Makhloufi Algeria	3:50.11
Nick Willis New Zealand	3:50.24
4 Ayanleh Souleiman Djibouti	3:50.29

3. מו פארה הגדול מכולם מאז לאסה וירן

(השניים היחידים לנצח גם את ה-5,000 וה-10,000 בשתי אולימפיאדות רצופות)

מו פארה הוא האתלט השני ב-40 שנה לנצח גם את ה-10,000 וגם את ה-5,000 בשתי אולימפיאדות רצופות. האחרון שעשה זאת היה הפיני הגדול לאסה וירן ב-1972 ו-1976.

הוא גר כבר 9 שנים בפורטלנד עם אשתו האנגליה ושלושת ילדיהם. הוא סיים ראשון בזמן 13:03.13. שני הגיע – בהפתעה עצומה – האמריקאי פול קלימו. שלישי הגיע הגוס גברהייוט מאתיופיה. הרץ בגופיה הכחולה מאחורי פארה הוא האמריקאי פול קאלימו. צריכים לבדוק מתי היתה הפעם האחרונה שאמריקאי זכה במדליית כסף ב-5,000 באולימפיאדה.

משך 400 מטרים ארוכים ניסו לעבור את מו פארה, והוא בעקשנות סרב לוותר על ההובלה. כולם ידעו שלאף אחד אין פיניש כמו שלו וניסו לפתוח הפרש לפני הישורת האחרונה. אך על טיק הוא ענה בטאק, ולא ויתר על ההובלה עד הפיניש האחרון בסוף.

4. האמריקאים החזירו לעצמם את הזהב ב-4 כפול 400

לשון מריט היה ה-ANCHOR (רץ אחרון, בתמונה) שהביא לאמריקאים ניצחון הערב. גם בלונדון הוא היה הרץ האחרון כשהבהאמים עברו את ארה"ב למקום ראשון והשאירו לאמריקאים כסף במקצוע בו הם רגילים לזהב באולימפיאדות – מלבד לונדון, זהב בכל 6 הקודמות.

הספליט שלו הפעם היה מצויין – 43.9 שנ', והוא עצר את השעון על 2:57.30 דק'. ג'מאיקה היתה שנייה – כששה מטרים מאחור – עם 2:58.16, ובהאמה היתה שלישית עם 2:58.49.

ארמן הול פתח לאמריקאים, ואחריו טוני מקוויי ושלישי גיל רוברטס.

31 המדליות האמריקאיות בא"ק בריו הוא אחד ההישגים הטובים ביותר שלהם בא"ק באולימפיאדות האחרונות.

5.  4 אמריקאיות חמודות עשו זאת שוב ב-4 כפול 400

מדליית זהב ששית רצופה לנשות ארה"ב ב-4 כפול 400. היתה זו המדליה מס' 30 של ארה"ב בא"ק (תחרויות הא"ק הסתיימו עם הזהב האמריקאי ב-4 כפול 400 גברים, המדליה מס' 31).

קורטני אוקולו פתחה הפרש, נטשה הסטינגס (שנייה) שמרה עליו, פיליס פרנסיס איבדה כשלושה מטרים ליריבתה הג'מאייקאית, ואליסון פליקס הרחיבה את ההפרש ל15 מטרים..

לפליקס זוהי המדליה התשיעית, 6 מוזהבות, והיא האתלטית עם מס' המדליות הרב ביותר יחד עם מרלין אוטלי הג'מאייקאית.

6. אחד מהניצחונות המתוקים ביותר: גוון ג'ורגנסון – מותק אמריקאית אמיתית –  מנצחת הטריאטלון

Athlete	Time
Gwen Jorgensen United States	1:56:16
Nicola Spirig Switzerland	1:56:56
Vicky Holland Great Britain	1:57:01
4 Non Stanford Great Britain	1:57:04

Fort Copacabana

גוון ג'ורגנסן. מתוקה אמריקאית אמיתית בת 30 שהיא גם חמודה, גם אתלטית עליונה, וגם חכמה (שני תוארי M.A מאוניברסיטת ויסקונסין בכלכלה וראיית חשבון) ניצחה בצורה משכנעת ביותר את הטריאטלון ב-1:56.16 ש', 40 שניות לפני יריבתה השוויצרית.

גוון היתה בין המובילות בלונדון כשפנימית אופניה איבדה את האוויר, ועד שהיא קיבלה זוג אופניים אחרים היא איבדה 12 דקות והגיעה 39.

גוון נשואה ל-Patrick Lemieux, רוכב אופניים אמריקאי מקצועני שויתר על רכיבה מקצועית להקדיש את כל הזמן לאשתו: הוא מאמנה. הוא טבחה. הוא מכבס ודואג להכל. הוא אחראי על שלוש דירותיהם בשלושת קצוות תבל כדי שתוכל להשתתף בטריאטלונים בכל העולם.

היום הסתבר שכל ההשקעה, והויתור על רכיבת האופניים שלו (הוא היה רוכב טוב, אך לא בין הטובים ביותר!) השתלמו.

*

*

*

7. קבוצת כדורסל הנשים הגדולה מכולן

מדליית זהב ששית רצופה